בת חיה לבית חבקין ושמואל (שעלה מאמריקה כמתנדב הגדוד העברי ה39- במלחמת-העולם הראשונה), נולדה ביום י' בכסלו תרצ"א (30.11.1930) במרחביה. "אילקה הג'ינג'ית", כפי שכונתה בפי חברותיה הרבות, למדה בבית-ספר עממי ומקצועי, בבית- הספר לנערות בבית-החלוצות בתל-אביב, מקום מגורי הוריה. בהיותה בת 16 וחצי יצאה להכשרה חקלאית בחולתא יחד עם קבוצת "הנוער העובד" מתל-אביב. חזרה לזמן-מה לעזור להוריה, ומשפרצה מלחמת-העצמאות התנדבה ושירתה בפלמ"ח בחטיבת "יפתח" ביגור, עין השופט, ראש פינה, ולבסוף - בצריפין. היא עבדה בלילות ובימים כ"אמא" ל6-8- "בנים", חבריה הקרביים, כיבסה בשבילם, חרדה לגורלם וקיבלה את פניהם בחיוכי-אם בשובם מפעולות. התאבלה על הנופלים והשתדלה לחזק את עצמה ואת הנותרים.

אחרי יום חופש בבית-הוריה חזרה למחנה צריפין עם שני חברים. בשעת פרידתה מהקרובים ביקשה למסור לסבתא אשר אהבה כי היא יוצאת כדי להמשיך את השלשלת שהחלו בה סבה (ששירת בגדוד הראשון ליהודה של מתנדבי ארץ-ישראל לצבא הבריטי שכבש את ארץ-ישראל מידי התורכים), אביה, אשר שירת כאמור בצבא הבריטי במלחמת- העולם הראשונה ודודתה, ששירתה בצבא הבריטי במלחמת-העולם השנייה. והנה היא משתתפת במלחמת-העצמאות, ומבקשת להוכיח כי אין מולדת נקנית בקלות ויש להקריב קרבנות למענה.

ביום כ"ה באייר תש"ח (3.6.1948), בהיות אילה ושני חבריה בדרכם לבסיס, עברו את ראשון לציון ונקלעו להפצצה אווירית כבדה ונהרגו. (גופות שלושתם, מפוחמות וקטועות אברים, זוהו בדרך ההשערה.) נקברה בראשון לציון.

ביום ז' בתמוז תש"י (22.6.1950) הועברה למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.